<h1>סמ"ק מצוריך סימן פ'</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ראובן שהשביע לשמעון ואומר אמן או קבל השבועה וניחם שמעון על שבועתו ונשאל עליה אינו מתירין לו אלא בפני (שמעון) [ראובן] שהשביעו כדגרסינן פרק ר' אליעזר בנדרים (דף ס"ה) במדין נדרת במדין לך והתיר נדריך ואומר ר"י כי דווקא לכתחילה צריך לפניו אבל לא דיעבד כדמוכח פרק השולח (גיטין ל"ה) וגם ראייה מצדקיהו שהיה צדיק גמור ונשאל שלא בפני נבוכדנצר ולכתחילה נמי לא אמרן אלא באדם שעשה לו טובה כגון משה שנתן לו יתרו בתו על ידי שבועתו וכן נבוכדנצר הוציא את צדקיהו ממסגר על ידי כך אבל אדם אחר אפילו לכתחילה לא כדמוכח בפרק אילו נאמרין (סוטה ל"ו) דקאמר ליה פרעה ליוסף זיל איתשיל על שבועתיך שהשביעך אביך ובירושלמי יש (פרק השותפין נדרים ל"ט) שיודיע לו (שיתירו) [שהתירוהו] מפני החשד. בספר העתים כתב רב יהודאי גאון מעשה באדם אחד שהדיר אשתו מעלות ברגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני ר' יוסי וא"ל אילו היית יודע שעברה על דעתך ועולה כלום הנדרת א"ל לא והתירו ר' יוסי מזה יש ללמוד שאין צריך פתח חרטה כי אם דבר קטן כמו כדו תהית כלומר מתחרט אתה או לבך עלך כלומר אם היתה דעתך בשעת שבועה כמו עתה כלום נשבעת.
